גזר דין בתיק ת"פ 49299-07-11

הנאשם, יליד 90', הודה והורשע בעבירות בנשק - לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

1.         עובדות כתב האישום בתמצית.

בתאריך 22/7/01 בשעה 15:45 נהג הנאשם כשאתו אדם נוסף ברכב פורד פוקוס שמספרו 65-153-91 (להלן: הרכב) בסמוך לכפר מושירפה, כשברשותו תת מקלע מאולתר, שהינו כלי שסוגל לירות כדור ולהמית אדם, וכן מחסנית שהוסתרו על ידו ברכב (להלן: הנשק).

שוטרים שנסעו בניידת משטרתית והבחינו ברכב, עקבו אחריו. בהגיעם לדרך ללא מוצא, נמלט הנאשם מן הרכב כשבידו הנשק. השוטרים רדפו אחריו, ולאחר שהשיגוהו, הורו לו להשליך את הנשק. הנאשם סירב לעשות כן, וזרק את נשקו רק לאחר שאחד השוטרים ירה באויר, כל זאת בכוונה למנוע את מעצרו ואת תפיסת הנשק.

במעשיו המתוארים לעיל, החזיק הנאשם, נשא והוביל נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, לנשיאתו ולהובלתו, ועשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך.

2.         ראיות לעונש

            א. לנאשם אין הרשעות קודמות.

            ב. תסקיר שירות המבחן.

שירות המבחן, אשר נתבקש ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם, נמנע מכל המלצה טיפולית.

קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, רווק בן 20, תושב כפר ביאדה, בוגר תיכון, בעל עבר נקי, אשר עבד בסלילת כבישים ונרשם ללימודים במכון "וינגייט",  בן למשפחה נורמטיבית ותומכת.

לדבריה, מסר לה הנאשם כי מצא את הנשק באקראי, שלל כוונה פלילית במעשיו, והסביר כי בעת שפגש את השוטרים, נתקף חשש וחרדה בסיטואציה שהיתה זרה לו. לדבריו, תפס את הבעייתיות בעבירות שעבר ואת פוטנציאל הנזק הטמון בהן, הבין כי שגה והוא ראוי לענישה. הנאשם לא הביע נזקקות טיפולית, שלל שימוש בסמים או באלכוהול, או מעורבות בהתנהגות אלימה בעברו.

קצינת המבחן העריכה כי קיימות בנאשם יכולות של תקשורת טובה ומתן אמון בזולת, וכי הפנים ערכים תקינים ומקובלים מבחינה חברתית.

נוכח הפער בין חומרת העבירה המייצגת תפיסה עבריינית ובעייתית, לבין הרקע של הנאשם, התקשתה קצינת המבחן להעריך את הסיבות להתנהגותו, התרשמה מבעייתיות בשיקול דעתו, וסברה כי מעצרו וההליך המשפטי שהתנהל כנגדו, טלטלו אותו והציבו לו גבולות. לפיכך, המליצה על ענישה אשר תיתן מענה עונשי ההולם את חומרת העבירה, תוך הכרה בחלקים החיוביים בנאשם הצעיר, שזו לו מעורבותו הראשונה בפלילים.

3.         טיעוני המאשימה

באת כח המאשימה, אשר חזרה על עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, השוהה במעצר מיום 22/7/11, ביקשה לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס. היא הדגישה את העונש המרבי הקבוע בגין עבירה של נשיאה והובלת נשק על פי סעיף 144(ב) לחוק העונשין - 10 שנות מאסר, וכן את העונש המרבי הקבוע בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין - 3 שנות מאסר ולא פחות משבועיים ימים.

לטענתה, נגזרות עבירות האלימות הקשות אשר התרבו לאחרונה, באופן ישיר מנשיאתו, הובלתו והחזקתו של נשק שלא כדין, ולכן, שומה על בית המשפט החפץ להילחם בתופעה זו, להחמיר בעבירות הנשק על נגזרותיהן. אם ילחם בית המשפט מלחמת חורמה בעבירות הללו, ישליך הדבר ישירות על ביצוען ויצמצם אותן.

לדבריה, מדובר בביצוע עבירה של נשיאת והובלת נשק שהינו תת מקלע מאולתר, אשר הסכנה הנשקפת ממנו הינה גבוהה ביותר. בנוסף, מדובר בנאשם אשר אינו סר למרות השוטרים ואף כאשר נקרא להשליך את הנשק, סירב לעשות כן עד אשר אחד השוטרים נאלץ לירות באויר.

באת כוח המאשימה טענה כי נשיאת תת מקלע ברכב, הובלתו והימלטות משוטרים אינה מאפיינת "התנהגות חברתית תקינה". היא אף הפנתה למסקנותיה של קצינת המבחן, אשר המליצה על ענישה המתאימה לחומרת העבירות שביצע הנאשם, על אף גילו הצעיר ועברו הנקי, משהתקשה להפנים את חומרת מעשיו.

לחיזוק טענותיה, הגישה פסיקה התומכת בעמדתה, ביקשה מבית המשפט להעלות את רף הענישה, כדי לנסות ולהפחית את האלימות הגואה בחברה, ולהוקיע את התנהגותו הפסולה של הנאשם, המהווה זלזול בוטה במערכות אכיפת החוק, בכל הנוגע לעבירת ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו.